הפועלת 

בכל בוקר היא קמה. שנת הלילה לא תמיד רציפה או איכותית באותה המידה, אבל בסך-הכל מצליחה להשיג את היעד לשנת היופי. ישנם הימים שבהם הקימה היא הדרגתית, צריך להזכר ברוטינה, להזכר בתנועות הבסיסיות של הגוף - לפקוח עיניים. להשאיר אותן כך, אגב מצמוץ שהתארך קצת יתר על הנחוץ. לאזור כוחות ולהתחיל לקלף את הגוף, יד נתמכת, ראש, כתפיים עולות. אבולוציה קטנה מדי יום - מזדקפת. וישנם הימים שבהם, באורח פלא - התודעה מתמקמת מהר והמוג׳ו כבר תדלק את הגוף טרם היקיצה. כך או כך - היום התחיל. מים. פנים. שיניים. מראה. שיער. מדים. בוקר בא. לעבודה! 

העבודה 

העבודה באה בכל מני צורות, גדלים, מקומות וצבעים. יש לה שם. או שמות. והיא מעניינת. או לא. כדי לבצע את העבודה, הפועלת משתמשת בכלים, בידע, בדמיון, בגוף, בידיים. העבודה מתבצעת, לא רק לשם העבודה והייצור עצמו, אלא למען העשרת חייה. כדי שבסופו של יום, עוד יהיה לזה טעם.